החלטה בתיק בש"פ 6697/05

1.        זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א. ואגו) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.        נגד העורר ואדם אחר הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של סחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע. על פי האישום, המתלונן, המוכר לנאשמים במשך שנים, הילווה כספים לשני אנשים - לאחד מילכשוילי סכום של 13,000 ש"ח ולשני שלא זוהה, סכום של 5,000 ש"ח. המתלונן פנה לעורר שיעזור לו בגביית החובות שלא הוחזרו במועד, ובפגישה בין העורר ושותפו לעבירה עם מילכשוילי שנכח בה גם המתלונן הסבירו לו כי החובות הפכו שלהם ומעתה ואילך הם נושיו ויש להגיע עימם להסדר. העורר ושותפו הודיעו למתלונן כי עלות טיפולם בגביית החוב תהיה מחצית סכום החובות, ולאור העלות הגבוהה האמורה, בקש המתלונן כי יתמקדו בגביית החוב של מילכשוילי בלבד. העורר ושותפו סרבו לכך, ודרשו מהמתלונן לשלם להם סך 2,000 ש"ח על חשבון אותו חוב תחת איומים וקללות, ובאו על מבוקשם. בהמשך, הגיעו העורר ושותפו להסדר עם מילכשוילי לפיו הוא ישלם להם מדי שבוע 1,000 ש"ח על חשבון החוב. הם נדברו לקחת לעצמם את כל הכספים שייגבו כך אגב הטלת פחד על המתלונן כדי להניעו לותר על כספיו. כאשר המתלונן התקשר לעורר לברר כיצד מתקדמת הגבייה אמר לו העורר שלא יוסיף להתקשר ולהפריע ואיים עליו כי אם ימשיך לעשות כן, יקח את כל כספו ואת המוניות שבבעלותו ויגרום לו לנזקים נוספים. בשיחה נוספת חזר על איומיו. המתלונן שכנע את מילכשוילי כי יעביר אליו ישירות 2,000 ש"ח על חשבון פרעון חובו, ויאמר לעורר ושותפו כי פרע את כל חובו ישירות למתלונן, ובד בבד תכנן המתלונן לשלם לנאשמים סך 6,500 ש"ח שהוא מחצית החוב הכולל שמילכשווילי חב לו. בכך סבר המתלונן כי יצליח להציל לפחות מחצית מהחוב שהוא זכאי לו תוך עקיפת העורר ושותפו. ביום 17.6.05 מסר מילכשוילי למתלונן סך 2,000 ש"ח והתקשר לעורר ושותפו להודיעם כי השלים את תשלום החוב למתלונן. בתגובה לכך, ניסו העורר והשותף להשיג את המתלונן בטלפון מספר רב של פעמים, וכשלא עלה בידו, השאירו לו הודעות כעוסות במשיבון שכללו איומים. לאחר מכן, הגיעו השניים לביתו בשעות אחר הצהריים ודרשו להיכנס אגב השמעת איומים, אך הוא סירב והזמין משטרה למקום, שעצרה אותם. במעשיהם, איימו העורר ושותפו על המתלונן שיפגעו בו והטילו עליו אימה, כדי להניעו לתת להם את כל סכום החוב שחב לו מילכשוילי, אשר כלל הן את מה שהוא שילם להם על פי הסדר התשלומים עימם, והן את מה ששילם ישירות למתלונן.

3.        בית המשפט המחוזי מצא כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר ולשותפו בכתב האישום, אף כי המתלונן בשלב מאוחר חזר בו ממקצת הדברים שאמר בתחילה ומילכשוילי לא אישר את מעורבות העורר ושותפו בהליכי גביית החוב אף כי ברור מהראיות שהם שוחחו עמו. הוא ניתח את עדויותיהם ומצא חיזוק להטלת מורא שהעורר ושותפו הטילו על המתלונן ועל מילכשוילי.

           בית המשפט קבע כי עבירת סחיטה באיומים מקימה עילת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת ממנה לבטחון הציבור ובשל החשש המובנה הטמון בה לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים. במקרה זה מצא כי כבר נעשה נסיון להטיל על עדים מורא, ולהניאם ממתן עדות אמינה. כן ציין כי לעורר וחברו עבר פלילי קודם. בית המשפט שלל התאמת חלופת מעצר במקרה זה, משלא ראה כי היא עשויה לנטרל את המסוכנות הנשקפת מהעורר ושותפו, ולהבטיח את ההליך השיפוטי מפני נסיונות שיבוש שההסתברות להתרחשותם גבוהה, מה גם שעדי התביעה המרכזיים טרם העידו. עוד הוסיף בית המשפט כי החלופה שהוצעה על ידי ההגנה בבית קרובי משפחה אינה יכולה להבטיח פיקוח סביר על העורר על רקע אופי העבירות המיוחסות לו ועברו הפלילי.

4.        בא כוח העורר טוען כי זהו מקרה ראוי לחלופת מעצר. מדובר במערכת יחסים מיוחדת שבה המתלונן ביקש את עזרת העורר שיסייע לו בגביית חובות. בפרשה לא נכרכה אלימות כי אם איומים בלבד. באותה מידה, לא היתה כל פעולת שיבוש מהלכי משפט או נסיון לכך מצד העורר. אשר להרשעות הקודמות, גזר הדין ממאי 2004 עניינו בעבירה מ-98 ואילו בשנת 2000 עבר העורר הליך שיקום מוצלח מהתמכרות לסמים. על פי הטענה, לא יהיה זה נכון לסכל כיום את מאמצי השיקום שהושקעו על ידי העורר על דרך מעצרו, ולמיצער, יש להורות על תסקיר מעצר שיבחן אפשרויות לחלופה.

           המדינה מתנגדת לשחרור העורר מהמעצר. לטעמה, אין מקום לתסקיר מעצר, לאור אופי העבירות המיוחסות לעורר בהליך זה ונוכח עברו הפלילי הכולל 12 הרשעות קודמות מהשנים האחרונות.

5.        העבירות המיוחסות לעורר ביחד עם אחר הן חמורות מאד. מדובר בסדרה של ארועי סחיטה באיומים מתמשכים שבוצעו במתלונן כדי לגזול את מלוא כספו הנובע מחובות שחב לו צד שלישי. העורר ושותפו איימו קשות על המתלונן לאורך תקופת זמן, וחולשת כוחו לעמוד בפניהם נוצלה על ידם לרעה באמצעות מניפולציות שונות שנועדו להגשים את תכלית הקשר הפלילי ביניהם לנשל את המתלונן מכספו.

           מעשי עבירה אלה המיוחסים לעורר חייבים להיבחן על רקע עברו הפלילי העשיר, המונה מספר ניכר של הרשעות שבגינן גם רוצו עונשי מאסר. הוא הורשע בשנת 2000, 2002 ובשנת 2004 בעבירות שונות, ובהן החזקת סמים שלא לצריכה עצמית ואיומים. וכן עומדות נגדו הרשעות קודמות במספר ניכר בגין עבירות מ-1994 ומ-1998-9, ביניהן - עבירות תקיפה, חבלה או פציעה כשהעבריין מזויין, נשיאת סכין, תקיפת שוטר, ואיומים. ב"כ העורר טוען כי במעבר הזמן שמשנת 2000 - תאריך העבירה האחרונה שעבר העורר - ועד לביצוע העבירות נשוא הליך זה, לא עבר העורר עבירות, ויש ליתן לו הזדמנות למצות את הליך השיקום שהחל בו. מכתב העובדת הסוציאלית כהן מיום 6.7.05 אכן נתן חיזוק לטענה כי תוצאות פעולות השיקום מסמים שהעורר שולב בהם היו חיוביות, וכי הוא התמודד עם הליך הגמילה בהצלחה. אולם כנגד נתונים חשובים אלה, עומדת מעידתו של העורר במעשי העבירות נשוא הליך זה, שיש בהם כדי להצביע על כשלונו המצער להתמיד בהליכי השיקום אגב שמירה וכיבוד החוק. בנסיבות אלה, ונוכח המסוכנות העולה מעבירות הסחיטה באיומים בהם מואשם העורר, החלת חלופת מעצר על עניינו לא תאיין את המסוכנות ולא תספק תשובה הולמת לצורכי ההגנה על הציבור. אדם שאינו נרתע מסידרת מעשי סחיטה באיומים גם לאחר שחווה פעמים רבות ענישה פלילית בגין עבירות קודמות הוא עבריין מועד ומסוכן לבטחון הציבור, ויש קושי להתאים מסגרת חלופה אשר תפגע פחות בחירות הנאשם, ובה בעת תגשים את תכלית המעצר.

           לאור האמור, נראה לי כי יש לאמץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ושלל חלופת מעצר במקרה זה.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, ו' באב תשס"ה (11.8.05).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: